מקור משנה חולין א׳:ז׳
7 הַתֶּמֶד, עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ, אֵינוֹ נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וּפוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. מִשֶּׁהֶחֱמִיץ, נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ פוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין, כְּשֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. כְּשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה, פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר, אֵין קְנַס. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנַס, אֵין מָכֶר. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֵאוּן, אֵין חֲלִיצָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֲלִיצָה, אֵין מֵאוּן. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תְּקִיעָה, אֵין הַבְדָּלָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַבְדָּלָה, אֵין תְּקִיעָה. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מַבְדִּילִין וְלֹא תוֹקְעִין. כֵּיצַד מַבְדִּילִין, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ. רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר, בֵּין קֹדֶשׁ חָמוּר לְקֹדֶשׁ הַקַּל:
פירוש עיקר תוספות יום טוב על משנה חולין א׳:ז׳
7 כט כְּלוֹמַר דִּבְפֶרֶק ה'‏ דְּמַעַשְׂרוֹת מִשְׁנָה ו'‏ תְּנַן הַמְתַמֵּד וְנָתַן מַיִם בַּמִּדָּה וּמָצָא כְדֵי מִדָּתוֹ פָּטוּר וְרַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב. מָצָא יוֹתֵר עַל כְּדֵי מִדָּתוֹ מוֹצִיא עָלָיו כוּ'. וּמְפָרֵשׁ הָרַ"ב הָתָם וְהוּא דְרָמֵי תְּלָתָא וְאַשְׁכַּח אַרְבָּעָה. וְצָרִיךְ לוֹמַר דִּפְלוּגְתַּיְהוּ בְּשֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
8 ל וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. וְתֵימַהּ, דְּלֹא נָקְטֵי כְּתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי מֵאִיר פֶּרֶק קַמָּא דִשְׁקָלִים מִשְׁנָה ו'‏ דְּלֹא מְחַיֵּב אֶלָּא בְּקָלְבּוֹן אֶחָד: